סנפלינג בואדי פיד, ירדן

20-22 לאוקטובר 2016

איזה טיול! ללא ספק אחד השווים!

זה התחיל בשבילי כששי (שי בייטנר, מדריך טיולים בחסד) שלח לי את ההודעה הבאה: "היי בן רוצה לצאת כמדריך גלישה לואדי פיד?"

אז כן, ברור! מה השאלה? למרות ההודעה הקצרה, ולמרות שאני חוזר מטיול בגולן ערב לפני.

קצת טלפונים ותיאומים, הגעתי ביום רביעי בערבהביתה מהגולן (ראו בלוג שלי: http://benhikes.blogspot.co.il/2016/10/blog-post.html), פרקתי, ארזתי מחדש, ועמיחי (עמיחי ספקטור http://www.spectours.co.il) הביא לי את ציוד הסנפלינג וכלי הבישול לטיול ישירות לאוטו.

מוקדם בבוקר אספתי את אבי ונסענו לכיוון אילת. בדרך אספנו גם את שי, ומשם המשכנו בנסיעה הארוכה למעבר רבין, כדי לעבור לירדן. במעבר הגבול פגשנו את שאר הקבוצה, חילקנו ציוד ונכנסנו למעבר עצמו. בדיקת דרכונים, שיקוף תיקים, פגישה עם המדריך הירדני והמיניבוס ויצאנו לדרך.

המיניבוס לקח אותנו דרך עקבה ואז החלה לטפס אל ההרים מעל. הגענו לבסוף לעיר ואדי מוסא, הקרובה לפטרה, שם קנינו מצרכים להמשך הטיול. פיתות, ירקות, טחינה, גבינה, עדשים, אורז, מלח. גם הם חולקו בין חברי הקבוצה. המיניבוס המשיך והביא אותנו לתחילת המסע בכפר הנטוש סמאך. ירדנו ממנו, אספנו את התיקים הכבדים ויצאנו לדרך. תחילה הדרך היתה נוחה, דרך עפר למכוניות. עצירת מנוחה וארוחת בוקר קצרה תחת עצי בוסתן, שם שי סיפר לנו את הפרק הראשון בהיווצרות הממלכה ההאשמית הירדנית.

משם ירדנו בצלע ההר עם שיפוע די חד וללא שביל. שם אירע תקרית הסנדל.

הסנדל של אנטולי נקרע, והוא ופיטר ניסו להדביק אותו, תחילה עם דבק מגע. זה החזיק בקושי עד לעצירה הבאה. אז ניסו אזיקונים. ההימורים על זמן הישרדות הסנדל והאזיקונים רצו, ובדרך כלל סבבו סביב 20 דקות עד שעה. לבסוף הסנדל עם אזיקונים החזיק מעמד, אם כי בקושי, עד סוף הטיול ושבר את כל ההערכות וההימורים!

באחת העצירות בדרך אל תוך הנחל פגש אותנו בחור צעיר עם חמור והתפתחה שיחה נחמדה, בה שי ויעל תירגלו את הערבית שלהם. אהבתי איך ששי פיתח אהדה מסוימת עם הבחור לפני שאמר לו מאיפה אנחנו. כששאל בפעם הראשונה שי ענה לו "מלמעלה, שם". אחר כך התשובה היתה "מסמאך", ואז "מעקבה" ורק אחרי שיחה ידידותית אמר לו שבאנו מישראל.

המשכנו בירידה לנחל בנוף של סלעי משקע ימיים (גיר, דולומיט). בדרך שי הראה לנו את הטרוורטין במפל קטן, את הצמחיה הייחודית שלא נמצאת בארץ (דפנה צרת עלים, ערער אדום). בסוף גם נכנסנו לואדי סמאך ועברנו לסלעי חול אדמדמים, וזמן לא רב אחר זה למפגש של ואדי סמאך עם ואדי פייד. עצרנו למנוחה במפגש וראינו (וחלק מהחברים גם טיפסו) את החורים בקירות אבן החול.

בהמשך הנחל התכנס לנקיק צר, מזכיר את ואדי חודיירה הזורם לים המלח. על סלע שם המתינה לנו מניפנית ועמדה בסבלנות כדי שנצלם. הצלחתי אפילו לתפוס אותה כדי שנראה אותה מקרוב, עם העיניים המיוחדות שלה.

המשכנו בדרכנו בנחל. הגענו לקטע בנחל מלא בסבך שהושטח לקרקע ע"י שיטפון, ושלא הצלחנו לעבור, אז חזרנו מעט אחורה ועקפנו את הסבך על הדופן הימנית של הנחל. שי המשיך קדימה לחפש מעבר ומצא נקודת לינה מצוינת בהמשך. עוד קצת עליות וירידות וכולנו הגענו לנקודה. שטח שטוח, קצת חצץ ושיחים, וליד ירידה נוחה לזרימה צלולה בנחל, מים מתאימים לבישולים ותה, מספיק עצים מסביב למדורה, מושלם.

הורדנו תיקים כבדים, התמקמנו, מנוחה קלה והתארגנות ללילה. שי בישל לנו מרק עדשים נהדר, שתינו תה טעים, ואז ראינו פנסים מתקרבים אלינו ממורד הנחל. אלו היו שני המדריכים הירדניים של קבוצה אחרת, מעט לפנינו בנחל. מדריכים קצת נודניקים שדאגו לפרנסה שלהם, ולחצו על שי שירשום את הטלפון שלהם. אז רשם (ומחק מיד כשעברנו את הגבול חזרה לארץ). בסוף, אחרי ניג'וסים ותה הם חזרו לקבוצה שלהם ונשארנו לבדנו.

עוד קצת תה, נשינושים, סיפורים ונכנסנו לישון. כך תם יומנו הראשון בואדי פייד.

למחרת בבוקר יקיצה טבעית. תה, קפה, והתארגנות ליום של סנפלינג. העברתי הדרכה קצרה על הסנפלינג עם כמה דגשים ויצאנו לדרך. תוך זמן קצר פגשנו את הקבוצה השניה, ארבעה חברה צעירים, מצויידים כאילו יצאו עכשיו מתוך קטלוג של חנות ספורט אתגרי, ולפחות חלקם מדריכי סנפלינג. אמרנו אין מצב שנראה אותם שוב, הם ירוצו קדימה!

אז עד שהם סיימו להתארגן ויצאו לדרך שי נתן לנו את הפרק הבא של סיפור הממלכה.

עד מהרה התחלנו ללכת. תחילה טיפסנו כדי לעקוף את המפל הראשון, שלא היה גבוה במיוחד. יהיו לנו הזדמנויות רבות בהמשך כדי לגלוש כך שלא הפסדנו ממש, רק חסכנו מעט זמן. בכל מקרה, תוך זמן קצר ירדנו חזרה לאפיק הנחל, המסלע התחלף שוב, הפעם מאבן חול לסלע מגמטי (אני חושב גרניט) אדום ושחור. הנחל מתחתר בסלע ויוצר סדקים ושברים זוויתיים ושפע של מפלים. אנחנו חזרנו לאפיק הנחל באחד מהנקיקים האלה ולשמאלנו נתגלה מפל יפיפה עם בריכה בתחתית. הורדנו תיקים ומי שרצה הלך לראות, פשוט כדי להנות מהיופי הפראי הזה.

המשכנו במורד הנחל ועד מהרה הגענו למפל הראשון שצריך לגלוש. אלא מה? החברה הצעירים שלפנינו עובדים לאט. ממש ממש לאט. כמעט בכל מפל נתקענו אחריהם והיינו צריכים להמתין עד שיסיימו לגלוש כדי שאנחנו נוכל להתחיל. הגלישה הראשונה היתה במפל יפיפה של כ-20מ' ומיד אחריו אחד קצר יותר. המפלים בקטע זה של ואדי פייד מאוד צפופים ופשוט עברנו ממפל למפל, אחד אחרי השני. 20מ', 15מ', 30מ'...

עצרנו לנוח אחרי שני מפלים צמודים עם בריכה ביניהם, אני הגלשתי את הקבוצה בראשונה ושי בשניה, כך שחברי הקבוצה לא המתינו זמן רב במים ביניהם. וכשאני הגעתי למטה המתינה הפתעה מאוד נעימה. חגי בנה מדורה וקומקום תה כבר היה על האש. ובזמן שהתייבשנו והפשרנו מהמים הקרים אבי הכין טחינה, ועד מהרה היו גם לחמניות, ירקות וארוחת הבוקר-צהריים החלה.

עזרתי לשי להוריד את התיק שלו ואת החבלים במפל האחרון והוא הצטרף לארוחה. אני חושב שהיינו שם כשעה. מתחממים, אוכלים, שומעים עוד פרק בסדרת הממלכה ההאשמית.

המשכנו את היום בעוד הליכה בנחל, לפעמים תוך הליכה במים, ובגלישות, לפעמים ליד המפל ולפעמים ממש בתוכו כשהרגליים בתוך הזרימה. בחלק מהגלישות נחתנו על קרקע יבשה ובחלק בבריכות עמוקות. יצא לנו לשחות לא מעט עם תיקים כבדים על הגב! מילא זה, אבל לצאת מהמים זה באמת קשה! הסלע רטוב ומחליק, והתיק מלא במים ושוקל הרבה יותר ממה ששקל לפני שנכנסנו למים.

מתישהו אחר הצהריים (לא בדקתי בשעון) נתקענו שוב אחרי קבוצת הצעירים. המדריך הירדני שלהם אמר לי שזו הגלישה הגבוהה, 60מ'. כשהצעירים סוף סוף ירדו למטה חיברתי שני חבלים ובניתי עמדה. ההתחלה של הגלישה הזו מעט קשה, עוברים בנקיק צר ומחליק כשהמים זורמים על הנעליים, אך עד מהרה הנקיק נפתח והגלישה קלה יותר. גלישה גבוהה, אבל לא 60מ'! קרוב יותר ל-35.

לא הרבה אחרי זה הגענו לעוד מפל של כ-30מ'. חיכינו (שוב) לצעירים לסיים ואז המשכנו בגלישה. הפעם משמאל לזרימה ועוד עם נחיתה על קרקע מוצקה ויבשה! היתה שם בריכה יפה גם, אז מי שרצה גם שיחק בבריכה וקפץ למים.

עוד מפל אחד קטן, אותו גלשנו מימין והגענו, בסביבות 4 בצהריים, למשטח די רחב המתאים לשינה. אחרי המשטח הזה יש זוג מפלים קטנים (בערך 10מ' ועוד 4מ'), המסתיימים בבריכה ארוכה ומעוקלת אותה צריך לשחות, ורק אז המפל הגדול של 60מ'. התכנית המקורית היתה לגלוש את הגבוה עוד היום ולישון בתחתיתו אבל, כצפוי, נתקענו אחרי הצעירים. שוב. אז כדי לא לגלוש בלילה נשארנו לישון במשטח הזה.

פרקנו תיקים, אוכל, תה, אספנו עצים למדורה וישבנו למנוחת ישרים. כשהתחיל להחשיך הדלקנו מדורה, ושי הכין את מרק העדשים המסורתית. היה גם אורז וסלט ירקות, ומאוחר יותר תה חם, שיחה טובה וסיפורים.

עייפים, שבעים ומרוצים, הלכנו כולנו לישון.

למחרת בבוקר, יומנו האחרון בטיול. לא נשארו לנו הרבה מפלים. רק הקצרצרים ושני גבוהים (60 ו-40מ'). קיפלנו את הציוד והקמתי עמדה למפל הקטן. שי ירד ראשון ועם עזרה של חברי הקבוצה שבאו אחריו עבר את המפלון הקטנטן (אני חושב שהוא קפץ אותו) והחל לבנות עמדה למפל הגבוה.

אני ירדתי את המפל הקטן אחרון והורדתי את מי שנשאר בקבוצה במפלון הבא. הורדתי את התיק והחבל אליהם, והם שחו סביב הבריכה המעוקלת. בריכה ארוכה העוטפת בליטת סלע ענקית, אותה צריך להקיף בשחיה.

את המפלון הזה, של כ-4מ', אני קפצתי. לא הכי בטיחותי, במיוחד כי צריך לנחות במיקום מדוייק כדי לא לנחות על סלע מתחת למים, אבל הגעתי בשלום.

המפל הגבוה הוא לא רק גבוה. הוא גם יפיפה! פס של מים, לשני צדדיו ירוק, ואז הסלע האדום-שחור נישא אל השמיים. כל זה מוקף מצוקי גרניט ענקיים כאילו מנסים לפרוץ מבטן האדמה ולהגיע לשמיים. לא אופתע לשמוע שטולקין היה וקיבל כאן את ההשראה שלו לשר הטבעות.

ובתחתית המפל העצום הזה מקום נוח לישון, עם מלא עצים למדורה אותם השאירו שטפונות עבר. חגי שוב בנה מדורה עד שכולם ירדו במפל. היה קשה להוריד את החבלים, כנראה שעברו בסדק אחד על השני, אבל לאחר תימרונים וכמה נסיונות הצלחנו (וכך מנענו את הצורך שאטפס עד למעלה, אפתור את הפלונטר וארד שוב).

המיקום של העמדה למפל האחרון לא הכי נוח, יורדים במדרגה גבוהה ממש על שפת המצוק. בניתי את העמדה וחיברתי שם את הגולשים לאבטחה עוד לפני המדרגה. קצת צפוף ולא הכי נוח, אבל הרבה יותר בטיחותי.

חגי נשאר כמעט אחרון ועזר לי מאוד בהרמת חבל האבטחה אחרי כל גולש. תמיד טוב שיש מישהו צעיר וחזק בקבוצה! תודה חגי!

הורדתי את שי ראשון כדי שיבדוק מה הלאה. היה ממש בתחתית המצוק עוד גלישה קצרה, ושי פתח שם חבל. כל מי שירד את המפל הגבוה המשיך ישר אליו.

בסוף בסוף ירדתי גם אני, והמשכתי בסוף המצוק לרדת עם החבל שלי את הגלישה האחרונה (אני מעריך כ-15מ'). שי משך את החבל למטה וקיפלנו את כל החבלים בפעם האחרונה.

עברנו שם במעבר מעט קשה בין ומתחת סלעים ולתוך בריכה, ומעט אחרי זה עצרנו למנוחה אחרונה וארוחת סיום מסלול (גם צריך לאכול וגם כדי לרוקן את התיקים ממשקל מיותר של אוכל). היה המון טחינה, גבינה, ירקות, ופיתות.

זהו. נקיון אחרון והמשכנו לכיוון היציאה מהנחל. דרך לא קלה, במיוחד אחרי יומיים וחצי של טיול אינטנסיבי, אבל יפה. טיפסנו מעל ומתחת לבולדרים וענפים, עברנו מצד לצד של הנחל, דרך סבך של שיחים, לפעמים גם במים קצת. בדרך פגשנו את אחד הנהגים של הטנדרים שבאו לאסוף אותנו. התחילו לדאוג כשלא הגענו אליהם בזמן שנקבע מראש.

זמן קצר לאחר מכן פגשנו גם את המדריך הירדני שהוריד אותנו עם המיניבוס בתחילת המסלול אי שם מזמן, בעבר הרחוק, לפני יומיים.

המשכנו, טיפסנו, ירדנו ועלינו, אפילו נרטבנו קצת פה ושם. לבסוף הנחל נפתח והיה קל הרבה יותר ללכת. פגשנו בדרך בעדר עזים שלא הגיבו יותר מדי, כנראה כבר רגילים לטיפוסים מוזרים שיוצאים מההרים.

פגשנו סוף סוף את הרכבים, שני טנדרים. העמסנו את עצמנו ויצאנו לדרך. הרכבים הוציאו אותנו לכביש, שם, תחת עץ, חיכה המיניבוס. עוד נסיעה של כשעה וחצי (אני ישנתי רוב הדרך) עם עצירה בעקבה לגלידה ויוגורט והגענו למעבר הגבול.

בדיקת דרכונים, חתימה, שיקוף והיינו בחזרה בארץ. שי סיכם את הטיול ואני אספתי את כל הציוד לאוטו וכל אחד יצא לדרכו הביתה, בתקווה להיפגש שוב בשבילים.

איזה מזל שמחר חופש!